<h1>פסקי שכל טוב הלכ' האיסורין של גוים סימן ו'</h1>
<h2>דף ל.</h2>
ומים מגולין אסורין משום סכנת שרצים.
<h2>דף לח.</h2>
תניא, מניח ישראל בשר ע"ג גחלים ומהפך בו עד שיבא מבית הכנסת או מבית המדרש ואין חוששין משום [שמא] ישים בו דבר טמא. והוא הדין [דאין חוששין משום] בישולי גוים. והוא שיש עליו שמירת ישראל שלא יחליפוהו ושלא ישים בו דבר טמא. והוא הדין לבת ישראל ששפתה קדירה ע"ג כירה ובאתה גויה והגיסה עד שתבוא בת ישראל מבית הכנסת או בית המרחץ, ואינה חוששת משום בישולי גוים. הילכך בין שהניח גוי והיפך ישראל בין שהניח ישראל והיפך גוי מותר, ואין אסור עד שתחלתו וגמרו ביד גוי.
<h2>דף לח:</h2>
דג מליח שמלחו גוי, חזקיה שרי ורבי יו[חנן אסר] והילכתא כרבי יוחנן. ביצה בר קפרא שרי ורבי יוחנן אסר והילכתא כרבי יוחנן. ת"ר כוספן של גוים, דהיינו מים פושרים שמחממין ללוש בהן את העיסה (ו)אם הוחמו ביורה שפיה רחב בכדי שיכול ליכנס בו ראש צפור דרור אסור, דחיישינן שמא בישל שם דבר טמא או שום גיעול. ואע"ג שהוא נותן טעם לפגם אסור. הילכך פתן של גוים, אפילו אפאה ישראל אסורה. ואם הוחמו מי הכוספן ביורה שפיה צר שאין יכול ראש צפור דרור ליכנס בה מותר.
<h2>דף לט.</h2>
אמר רב חלב בשר יין תכלת אסורים בחותם אחד. חלתית מורייס פת גבינה מותרים בחותם אחד. והילכתא כרב באיסורי.
